רוב בתי הסוהר פועלים על פי תאוריית האשמה. במילים אחרות אם יישב האסיר זמן ארוך מספיק ויחשוב על התנהגותו הרעה, יהפוך לאדם טוב יותר בזכות רגשות האשמה. עדות לדרך מחשבה זו הם מאסרים הניתנים בשל פשעים בלתי אלימים כגון, העלמת מס, עבירות תנועה, עבירות על החוק האזרחי ועוד..והעובדה שאחוז גדול מיושבי בתי הסוהר חוזרים להתנהגות עבריינית אינה מצליחה לערער השקפה זו.
"שב בכלא והרגש רע על מעשיך". מדיניות זו היא כה יקרה וחסרת טעם שאין כל הסבר הגיוני היכול לה. ההסבר הבלתי הגיוני הוא, כמובן, שהאשמה היא חלק בלתי נפרד מתרבותנו ולכן הפכה לעמוד תווך של מערכת הצדק המשפטי שלנו. במקום לדרוש מעברייני החוק האזרחי שיעזרו לחברה או שישלמו את חובותיהם, משקמים אותם על ידי חבישה בכלא המיועדת ליצור אצלם רגשות אשמה, שאין בהם תועלת לאיש ופחות מכל לעבריין עצמו !
כל מידה של אשמה, גדולה ככל שתהיה, אינה מסוגלת לשנות התנהגות השייכת לעבר. יתר על כן, בתי הסוהר אינם מקומות שבהן נלמדות בחירות חוקיות חדשות. היפוכו של הדבר, הם מעודדים חזרה על התנהגות בלתי חוקית כתוצאה מרגש המרירות של האסיר.

אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה