"עץ הדעת ועץ החיים"

 "עץ הדעת" ו "עץ החיים" הם עצים סימבוליים. אלו הם עצים המציינים את טיבו של תהליך הצמיחה בנתיב האבולוציה. התהליך האבולוציוני משמר שלבים ברצף ההתפתחותי. ההתפתחות כפופה לעקרונות על פיהם לא ניתן לדלג אל השלב הסופי מתוך השלב הראשוני. המסר שמבקש להעביר עץ הדעת ממוקד בהבנת העיקרון " הבשלות האבולוציונית ". ממש כשם הפרפר צומח לאחר השלת התכונות של הגולם כך גם היכולת להבחין בין טוב לרע היא שלב אליו צומחים בהדרגה תוך לימוד והפקת לקחים מהתנסויות העבר. הנחש מסמל בתנ"ך את המוח האחורי. זהו מצב המוח העתיק ביותר הנושף באדם מעורפו. הלחש של הנחש מתעד את הזמן אבולוציוני. הסיפור שלפנינו רוצה לספר לנו כי האדם נמצא בשלב של ראשית תולדות דברי הימים כשמוח הנחש חולש על הארץ ומושל בה. "עץ הדעת" ו "עץ החיים" הם ציוני דרך, הם מציינים את התכלית הסופית, נקודת היעד. בראשית(ג5) מסביר את טיבו של השלב הבוגר: " כי ביום אכלכם מימנו, ונפקחו עיניכם, והייתם כאלוהים, יודעי טוב ורע ". זוהי השגה שהאדם אמור להגיע אליה עם התנתקות מן המוחות הישנים. בשלב הבוגר האדם אינו קשוב עוד לעצות הבאות ממוח הנחש, הקדום שבמוחות. מוח הנחש הוא המזנב באדם, הוא המוח שמנהל את הקופסה השחורה. כל עוד האדם מציית לתכתיביו הוא רחוק ביותר מן היכולת להבחין בין טוב ורע. "עץ הדעת" ו "עץ החיים" המטפוריים מציינים שלבים של התרחבות התבונה האנושית. האדם חובר אל יכולתו המולדת להבחין בין טוב לרע, בין המועיל לבלתי מועיל, בין המסולף לתקין ובין הרצוי לבלתי רצוי לו. כדי להעמיק את יכולות האבחנה שלו צריך האדם להיות מודע לשורשי עץ האבולוציה אליו הוא משתייך.