בכל פעם שאתה בוחר בכעס כתגובה על התנהגותם של האחרים, אתה מונע מהם את הזכות להיות בני האדם שהם בוחרים להיות.
בתוך מוחך מקנן המשפט " מדוע אינך יכול להיות יותר דומה לי? אז הייתי אוהב אותך יותר, במקום לכעוס עליך ". אנשים ודברים כאחד לעולם לא יכולים להיות בדיוק כפי שאתה רוצה. זו דרכו של העולם וסיכוייך לשנותו הם אפסיים. אם כך, בכל פעם שאתה בוחר בכעס כאשר אתה נתקל במשהו או במישהו שאינו מוצא חן בעינייך, אתה מחליט להיפגע או להיות משותק בצורה כלשהי. זה טיפשי, להתעצבן על דברים שלעולם לא ישתנו. אולי אתה רואה את עצמך כשיך למחנה הנגדי, כלומר אדם האוצר בתוכו כעס רב, אלא שמעולם לא אזר עוז לתת לו ביטוי. אתה שומר אותו בפנים ולעולם אינך אומר מילה, מכין את עצמך לקראת אותם כיבים מכאיבים וחי בחרדה מתמדת בכל רגעי ההווה שלך. אך זה אינו ניגודו של האדם המתפרץ והרתחן. אתה טומן במוחך את המשפטים הקובעים שאנשים ודברים צריכים להתאים לרצונך. ואילו כך היה הדבר, אתה טוען, לא היית כועס. זהו הגיון מוטעה וביטולו הוא המפתח לחיסול המתחים שלך. רצוי אומנם, שתלמד לבטא כעס אצור במקום לאוצרו בתוכך, אך המטרה הסופית היא ללמוד לחשוב בדרכים חדשות שלא יביאו להיווצרות הכעס.
הצעד הסופי הוא הסירוב לחוש עצמך אחראי להתנהגותו של הזולת. אתה יכול ללמוד שלא לתת להתנהגותם ולרעיונותיהם של אנשים אחרים את הכוח להרגיז אותך. אם תלמד לכבד את עצמך ולסרב להניח לאחרים לשלוט בך, לא תפגע בעצמך.....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה