האמונות שלך יוצרות רגש. זה די אופנתי להציב את הרגשות מעל המחשבות, מתוך הנחה שהרגשות בסיסיים וטבעיים יותר מאשר החשיבה. שני הדברים בעצם עולים בקנה אחד, אבל החשיבה שלך קובעת במידה רבה את הרגשות, ולא להיפך. אמונותיך יוצרות את הרגש המתבקש שעליו נרמז. דיכאון פנימי מתמשך אינו תוקף אותך פתאום. רגשותיך אינם בוגדים בך. פשוט תקופה ממושכת העסיקו אותך אמונות שליליות והן אלה שעוררו בך רגשות חזקים של דכדוך.
אילו אפשר היה לבטוח ברגש יותר מאשר בחשיבה ההגיונית, לא הייתה סיבה לקיומן של המחשבות. לא היית זקוק להן. אתה גם לא נתון לחסדי רגשותיך, כי אלה נועדו לעקוב אחרי זרימת ההיגיון שלך.
ההכרה שלך נועדה לתפוס בבהירות את הסביבה, ודעותיה על הסביבה מפעילות מנגנונים של הגוף כדי להביאו לידי תגובה הולמת. אם אמונותיך בנוגע לקיום רוויות פחד, אז התגובות הרגשיות יהיו מן הסוג שמוביל למתח. במקרים כאלה חיוני שתבחן מחדש את ערכי השיפוט שלך.
הדמיון כמובן הוא שמשלהב את רגשותיך והוא גם עוקב בנאמנות אחרי האמונות שלך...
אתה תרגיש בהתאם למה שאתה חושב ולא להפך !